פסק-דין בתיק ב"ל 11025-01-12

1.         תביעה זו הוגשה כנגד החלטת מחלקת השיקום של הנתבע שלא לאשר לתובע את בקשתו להיוון הגמלה שכן ישנה אפשרות לפתיחת התיק לדיון מחדש בעוד שנה לפי תקנה 37.

2.         ואלה הן העובדות הרלבנטיות להכרעתי בתיק זה:

א.        התובע כדורסלן במקצועו, הינו תושב חוץ המתגורר לסירוגין בשוודיה ובארה"ב.

ב.         התובע שיחק בקבוצה "הפועל מרנין טבעון" ונפגע בתאונת עבודה ביום 10.1.10 במהלך אימון כדורסל ונפגע בכתף ימין בזמן חסימת שחקן.

ג.         התובע ניסה לתפקד לאחר הפציעה באופן חלקי ולבסוף ביום 22.7.10, נותח התובע בארה"ב, אך הניתוח לא צלח ונותרה לתובע נכות.

ד.         התובע עזב את ישראל וחזר מדי פעם לשם השתתפות בועדות רפואיות של הנתבע.

ה.        מאז הפציעה נקבעו לתובע נכויות זמניות, נקבעה לו נכות רפואית צמיתה ע"י ועדה מדרג ראשון בשיעור 25% וכן הופעלה תקנה 15, כך שנקבעו לו 38% נכות בגין ההגבלה בתנועות הכתף.

ו.         הוגש ערעור על החלטת הועדה מדרג ראשון ולאחר שנבדק ע"י הועדה לעררים, זו אישרה את ההחלטה מדרג ראשון ודחתה את ערעור המוסד.

ז.         לאחר שהתובע קיבל את החלטת הועדה לעררים ובשל היות התובע תושב חוץ וכן בשל רצונו לקבל לידיו את כספי התגמולים מראש, פנה באמצעות ב"כ למחלקת השיקום בבקשה לערוך היוון תגמולים.

ח.        התובע קיבל תשובת הנתבע כי אין באפשרות מחלקת השיקום לבצע היוון לנוכח עמדת מחלקת נפגעי עבודה. כתוצאה ממכתב זה פנה ב"כ התובע לפקידת הסניף וזו הודיעה לו טלפונית כי רופאי המוסד קבעו כי התיק יפתח לבדיקה חדשה בחלוף שנה כי סביר שיחול שיפור במצבו של התובע.

3.         התובע הגיש ערעור על החלטה זו, העומדת בפני להכרעה. התובע טען כי לא קיבל לידיו העתק מהחלטת רופא המוסד. בדיון המוקדם התברר כי רופא המוסד שאינו אורתופד נתן החלטתו ללא נימוקים וזאת שבועות מספר אחרי החלטת ועדת הערר.

            התובע טוען כי התנהלותו זו של הנתבע אינה ראויה שכן על החלטת הועדה לעררים רשאי היה הנתבע לערור לבית-הדין ומשלא עשה כן ההחלטה של הועדה חלוטה. התובע טען כי בפועל החלטת רופא המוסד, או פקיד הנתבע במחלקת נפגעי עבודה, אינה ראויה וכמוה לעקוף את החלטת הועדה הרפואית.

4.         בדיון המוקדם ביום 3.6.12 לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים במסגרת ההחלטה העברתי את ביקורתי על אופן קבלת החלטת הרופא והורה לנתבע לבחון עמדתו בשנית באשר לבקשה להוון את הגמלה, כן איפשרתי כי ככל שהחלטת הנתבע תהיה שלילית יגיש הנתבע תעודת עובד ציבור של הרופא מקבל ההחלטה.

5.         מאחר ותשובת הנתבע היתה שלילית והתובע ביקש לקדם את הערעור ולא להמתין כבקשת הנתבע ליתן עמדתו לאחר התייעצות נוספת עם המשרד הראשי, ניתנה החלטתי מיום 8.7.12 אשר' מאפשרת לנתבע להגיש את עמדתו בתוך 21 יום ובאם לא תוגש, הצדדים יגישו סיכומיהם בשאלה שבמחלוקת.

            הכרעה

6.         הצדדים טענו ארוכות בשאלה היחידה שבמחלוקת והיא האם החלטת פקיד השיקום, אשר הסתמכה על הוראת פקיד המוסד ורופא ניתנה כדין.

7.         לאחר שבחנתי את כל טיעוני הצדדים כפי שפורטו באריכות בסיכומיהם וכן לאחר שעיינתי בכל המסמכים שצורפו לתיק במסגרת כתבי הטענות והודעות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, בשונה מהחלטתי בדיון המוקדם כי דין הערעור להדחות, כל זאת מהנימוקים כפי שאפרט להלן.

8.         הבסיס המשפטי להכרעתי זו היא סעיף 113 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, הקובע כי:

            "נכה עבודה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 20% ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, רשאי המוסד בהסכמת נכה העבודה, לשלם לו מענק במקום קצבה...".